הסיפור שלי

אני אליענה שכטר, נעים מאד :)

אם אתם מעדיפים לקרוא את קורות החיים הרשמיים שלי, פשוט תלחצו  כאן.

אבל אם אתם כמוני, ומעדיפים סיפור על פני עובדות ומספרים,
כדאי להתחיל עם הסיפור על: 

השיעור הראשון שלי בלהיות מורה
 

הייתי בת 24, חודש אחרי שסיימתי תואר ראשון בתיאטרון, והגעתי לראיון עבודה לתפקיד מפיקה של מגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' בתל אביב.
התרגשתי בטירוף. מגמת התיאטרון של עירוני א' הייתה המקום הכי נחשק ללימודי תיאטרון בתיכון,
והנה אני, ירושלמית, חנונית וביישנית, בוגרת לימודי משחק טרייה, יושבת מול מנהל המגמה -
דוד שטיינברג בכבודו ובעצמו.
אחרי כמה דקות של שיחה, שבהן אני גמגמתי ודוד הקשיב, הוא הסתכל עליי ואמר:
"אמנם הגעת לתפקיד המפיקה, אבל לדעתי את צריכה ללמד אצלנו".
בשקט חשבתי לעצמי: "אני? ללמד? מה פתאום?!"
אבל זה היה ראיון עבודה ורציתי להשאיר רושם טוב, ולכן עניתי בקול: "אני? ללמד? מה פתאום?!"
אני מודה שמעולם לא הייתי מצטיינת בהסתרת המחשבות שלי.
דוד לא התרגש מהתשובה שלי. "אני חושב שזה יתאים לך".
הסברתי לו באריכות שאני ממש לא מתאימה להיות מורה, שהרי מעולם לא לימדתי, ואני לא אדע מה להגיד לתלמידים, וזה עלול להיגמר באסון. 
דוד הביט בי בעיניו הכחולות-שובבות כמי שרואה איזו אמת נסתרת, הבטיח שהוא יעזור לי,
ושאני אהיה מורה טובה.
אמרתי כן.


היתי מורה במגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' לאמנויות במשך 7 שנים נפלאות. 

בפגישה הזאת דוד לימד אותי את השיעור הראשון שלי בלהיות מורה.
דוד פגש אותי לא בעיניים של "בוס" שמראיין "עובדת", אלא בעיניים של מורה. 
בעיני המורה שלו, הוא ראה שאני כן יכולה, והסירוב שלי נובע מתוך פחד, ומתוך הבנת גודל המשימה.

מאז,  בכל פעם שתלמיד אומר לי "אני לא יכול"
אני נזכרת בפגישה הגורלית ההיא, שהפכה אותי למורה לתיאטרון,
ויודעת שהפחד הוא לא יותר מערפל שמכסה על מה שהוא רוצה.
ה"לא" הוא רק נקודת פתיחה שממנה אפשר לצאת לדרך.

אני אליענה שכטר,
שחקנית, מדריכת שחקנים, מרצה ומנחת סדנאות.

 

סיימתי לימודי תואר ראשון ושני באמנות התיאטרון בהצטיינות, מאוניברסיטת תל אביב. 

בין השנים 2001-2007 לימדתי במגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' לאמנויות תל אביב, שם יזמתי פרויקטים של שילוב אומנויות בארץ ובגרמניה, וכן ניהלתי את העתודה של מגמת התיאטרון.

בין השנים 2008-2016 ניהלתי את סדנאות הילדים והנוער של תיאטרון אורנה פורת.
במסגרת התפקיד הובלתי צוות עובדים ומורים, ויחד פיתחנו את מערך הסדנאות ברחבי הארץ.

במקביל לתפקידי הניהול וההוראה, לקחתי חלק כיוצרת, במאית ושחקנית בתיאטרון בקולנוע ובטלוויזיה בארץ ובחו"ל.
גילמתי תפקידים בקולנוע: חנה ארנדט (גרמניה- צרפת-ישראל), הבן-דוד, תחת אותה שמש
ובסדרות טלוויזיה רבות בהן: שטיסל, פלפלים צהובים, תמרות עשן, מסובך, ילדי ראש הממשלה.

במהלך השנים פיתחתי שיטה ייחודית שמלמדת איך לשלב את המיומנויות שלי, שבאות מעולם התיאטרון המשחק, וה- Storytelling (אמנות הסיפור) עם תחומי ידע של הוראה, הנחיית קבוצות, הופעה מול קהל, ותקשורת בין אישית.

בין האנשים שאני עובדת איתם נמצאים צוותי חינוך, סטודנטים, שחקנים, יוצרים, וקהלים מגוונים בסקטור העסקי והציבורי.


אשמח שניפגש לקפה :)

שלכןם,

אליענה

אליענה שכטר פלפלים צהובים

פלפלים צהובים, קשת

אליענה שכטר מסובך

מסובך, ערוץ 10

אליענה שכטר שטיסל

שטיסל, Yes